סיפור חייו

נפילתו והנצחתו

סמל-ראשון רועי וולף נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבנחלת יצחק, תל אביב. הותיר אחריו הורים ואחות.
ספדה לו אימו: "רועי, אדם נעים הליכות, בעל קסם עוצמתי וכריזמה. רק אתה יכול לעשות לוויה בשתים-עשרה בלילה בגבעתיים ושאלפי אנשים יבואו, אז אני מבקשת שכל אחד שהגיע לכבד אותך יקבל על עצמו פחות לכעוס ויותר לאהוב כי רועי היה לב, לב גדול. נפלת למען ארצנו, ובענווה הזאת אני רוצה לזכור אותך יוצא לפני שלושה ימים מהבית עם חיוך ורץ למטה, למלחמה. אני אוהבת אותך. אתה גיבור. תשלח מלא כוחות לכולנו. נוח על משכבך בשלום."

במלאות שלושים יום לנפילתו, ספד לו סבו: "רועי, נכד יקר שלי, מחרתיים היינו אמורים לחגוג לך את יום הולדתך העשרים ואחת ובמקום מסיבה, חגיגה ושמחה אנו באבל, צער ויגון. החלטת לשרת שירות משמעותי והלכת עד הקצה. חשתי גאווה גדולה ובמקביל דאגה רבה. היית נחוש להיות הטוב שבטובים. כשהתגייסת, חתמת על הצהרת התנדבות להארכת שירות במידה ויהיה צורך בכך. ומפליא, שבסופו של דבר עשית שירות מקוצר… אתה וחבריך לסיירת הוכחתם שהדור הזה עולה על הדורות הקודמים לכם – נלחמים כאריות וללא חת. אני מצדיע לך, רועי גיבור שלי. מותך לא היה לשווא. אנו מלאים גאווה על היותך גיבור, על שחירפת את נפשך למען שמירה על הארץ ולביטחון מדינת ישראל. יהי זכרך ברוך."

רועי הונצח בדרכים רבות. במהלך ימי ה"שבעה" הגשים אבי אבורומי את חלומו כשביצע את שירו "רק שנינו" בפני המשפחה וקהל המנחמים. השיר, זמין ברשת החברתית "יוטיוב".
בית הספר היסודי "עליות" בגבעתיים הקדיש לזכרו את הטורניר השנתי והחליט להנציחו בתחרות ספורטיבית חדשה. שכבת השמיניות בשבט צופי רמת גן נטעה עצים לזכרו.
נר נשמה הנושא את דיוקנו וסידור תהילים לעילוי נשמתו הוצבו בבית הנשיא בירושלים.
מועדון הכדורגל "בני יהודה תל אביב" הנציח את רועי בכיתת לימוד ומחשבים על שמו שהוקמה במתחם אצטדיון "שכונת התקווה". בטקס חנוכת הכיתה, נשא דברים נשיא המועדון: "רועי, החלל הראשון בלחימה בעזה, נפל במלחמה על הבית, על עתיד ילדינו. אין ראוי וסמלי ממנו שילדי המועדון שמגיעים לכאן יקבלו השראה מגבורתו, מהדרך שלו, ילמדו על אהבת הזולת ואהבת הארץ.״
פלוגת "ראם" במרכז חינוך והשכלה על שם יגאל אלון (מחו"ה אלון) בחרה ברועי כמודל השראה למנהיג צוות והנציחה אותו בפרויקט לימוד תוך הדגשת שלושת ערכיו המרכזיים: חיוביות, הגשמה וחברות. "אם היה משהו שרועי היה הכי טוב בו מכולם," ציטטו את חבריו, "זה היה ליהנות מהחיים, לא משנה מה מחכה מחר. הוא ידע לעשות מהלימון לימונדה בצורה הכי יפה ואמיתית שיש."
לקראת פסח תשפ"ד הדפיסה משפחתו עותקים מיוחדים של הגדה לפסח וערכה מבצע חלוקת מזון. חולצות עם תמונתו ועם הכיתוב "בכל מקום שנלך אתה תלך איתנו" חולקו בקרב חבריו. כן הדפיסו מדבקות עם משפט שכתב אחרי מסע שיצא אליו: "כל אדם מת – לא כל אדם באמת חי".